יזכור

בת אהובה ורחמים

מושב כפר מימון

בת 51 במותה

נרצחה ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023)

מקום מנוחתה בית עלמין כפר מימון

דיקלה נולדה ביום ג' באלול תשל"ב (13.08.1972) בכפר מימון. בשנות התיכון למדה דיקלה באולפנת נווה דקלים, חברותיה לכיתה מספרות עליה שהייתה בחורה אנרגטית ושמחה, הנוכחות שלה הייתה מורגשת בכל מקום אליו הגיעה. תמיד נראתה מטופחת ומסודרת, האסתטיקה הייתה חשובה לה מאוד, דיקלה הייתה טובה באנגלית, היא האמינה כי רכישת שפה  בינלאומית זה דבר חשוב ופותח דלתות. תמיד הייתה נכונה לעזור, האמינה באדם ובתהליך, תמיד הכניסה אווירה טובה ורוח שובבית, משפחתה מספרת כמה מסירות, אחריות ונתינה הייתה בה. היה לה צחוק מתגלגל וחיוך גדול שנראה גם דרך העיניים, הייתה לה יכולת הקשבה מדהימה, היא הייתה אשת שיחה. וכך מספרת אחת הגיסות: שאומרים לי את השם דיקלה, אני זוכרת לב זהב, בשבילי היא הייתה "פשוט מלאך".

לאחר חתונתה עבר דיקלה להתגורר בנחל עוז ושם נשארה עד יומה האחרון. לדיקלה נולדו שלושה ילדים אודין,סתיו ותומר. דיקלה עסקה בתחום החינוך בכל שנותיה, הייתה יועצת חינוכית פדגוגית ומדריכת הורים.

דיקלה חיה את החיים כאילו אין מחר, תמיד הייתה מוארת, מפיצה אהבה ושמחה. לאחר גירושיה, הפכה לבת זוגו של נועם אליקים הי"ד אביהם של דפנה ואלה אליקים.

אחותו של נועם ז"ל מספרת כי נועם היה איש חסד אמיתי,הנתינה הייתה אצלו ערך עליון, נועם היה עוזר למשפחות רבות והכל היה עושה בסתר ובצנעה, האדם עוד לא הספיק לבקש ונועם כבר נתן, הייתה בו שמחת חיים גדולה ועוצמה. הוא תמיד ידע לקום, לא משנה כמה פעמים נפל, נועם תמיד הכניס את האנרגיה החיובית לבית.

נועם ודיקלה התגוררו יחד בביתם שבנחל עוז ותכננו להינשא.

ביום שמחת תורה כ"ב בתשרי 7.10.23 מחבלים מתועבים חדרו לביתם החזיקו בהם כבני ערובה ורצחו אותם  יחד עם תומר בנה של דיקלה. בנותיו של נועם ז"ל, דפנה ואלה, נלקחו בשבי. (ב"ה כבר שבו לביתם).

נועם ודיקלה נחשבו לנעדרים מספר ימים, דיקלה נטמנה והובאה למנוחות בא' במרחשוון יחד עם בנה ונועם בן זוגה יומיים אחריה.

יהי רצון שנלמד מדיקלה מהי שמחת חיים אמיתית ומנועם נלמד חיי נתינה וחסד.