יזכור

בן מירב ורונן

קיבוץ סעד

בן 25 במותו

נרצח ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023)

מקום מנוחתו בית העלמין סעד

נבו נולד ביום ג' תשרי תשנ"ט ( 22.09.98), בילדותו התגורר בעיר אשקלון, לימים עבר עם משפחתו לקיבוץ סעד. לאחר שירותו הצבאי כלוחם בנח"ל, טס להונגריה לעבודת אבטחה עם חבריו ובזמן זה טייל רבות באירופה ובפרט בפורטוגל שאותה אהב מאוד, ואף הוציא אזרחות פורטוגלית. בתחילת הקורונה שב לארץ, עבר להתגורר בקיבוץ כנרת ולמד במכללה האקדמית כנרתהנדסת תעשיות מים. נבו נחשב לתלמיד מבריק ואף קיבל תעודת מצטיין נשיא בשנה ג' בלימודיו. הצטיינות אותה לא זכה לקבל. נבו למרות הישגיו הרבים, נותר עניו וצנוע. היה מושא להערצה על ידי חבריו וכונה על ידם "מגדלור ערכי". 

נבו היה אדם חכם, בעל  ידע רב, אדם של אנשים, נהנה ללמוד דברים חדשים ולחקור את הסביבה. אהב מאוד את החיים, אהב מסיבות וטבע. כבר מילדות נמשך לטבע, לסביבה, למחזור וקיימות. נבו היה  גבוה, בשנה א' כאשר כל אחד נדרש להציג את עצמו הוא הציג כך "193 סנטימטרים של סנטימנטים".

חבריו מספרים שתמיד ידע לתת את המילה הטובה, העצה הנכונה, והיה לו כישרון מיוחד להקשבה והכלה, חבריו הגדירו אותו כאדם שכולם סביבו אך נתן לכל אחד את התחושה שהוא איתו. נבו הקפיד על סדר יום, אימונים קבועים, אהב יוגה, טניס וכדורעף, וכמו כן היה לו כישרון מיוחד לכתיבה.

לאחר מותו נמצא שיר שכתב ובעקבות הירצחו קיבל השיר משמעות מיוחדת ומצמררת, בין חפציו האישיים נמצא גם פנקס שבו כתב משימות לטווח הרחוק, בין המשימות כתב נבו "להוקיר תודה". זה מתמצת את האדם שהיה בחייו.

בערב שמחת תורה, יום שישי יצא נבו עם חבריו לחגוג בפסטיבל הנובה, בבוקר עם שמיעת האזעקות הוריו של נבו יצרו איתו קשר והוא סיפר שהם נוסעים חזרה לבית ותקועים בפקק. השיחה האחרונה איתו הייתה ב07:00  בבוקר ומאז הקשר נותק. נבו הוכרז כנעדר ולאחר כשבוע נמצאה גופתו.

נבו נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ג 7.10.23 בדרכו חזרה מפסטיבל הנובה כשבועיים לאחר שחגג את יום הולדתו.

נבו הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ובת זוג, נבו הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ סעד.

יהי רצון שנלמד מנבו ונזכה להיות מגדלור של ערכים והכרת תודה.