יזכור

בן זהבה ונתן

מושב תקומה

בן 22 בנופלו

נפל ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.06.1982)

הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות

מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי הר הרצל

חיים למד בבית הספר היסודי בקיבוץ סעד ובישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים. בן-זקונים היה חיים להוריו. הוא המשיך במסורת המשפחה, שמר על מצוות התורה ולמד בישיבה. הוא ראה בשמירת המצוות אורח-חיים, המתאים לצעיר יהודי המטפח אהבה לעם ישראל ולארץ-ישראל. חיים השתייך לתנועת "בני-עקיבא". חיים אף שלח ידו בכתיבה, כתב על חוויותיו וחיבר סיפורים. אחרי מותו נמצאו בעזבונו ציורים, סיפורים קצרים ורשימות. בין השאר כתב: "דעו לכם שאהבתי אתכם כולכם, אל נא תתאבלו עלי כל הימים, לא לשם כך הקרבתי את חיי, את חיי נתתי על מנת שתשמחו, על מנת שאתם תוכלו לחיות חיים שכה אהבתי והמשיכו לחיות כרגיל והגשימו את חלומותי, את הדברים שאהבתי: את השדות המוריקים, את המרחבים הפתוחים, את הארץ והמולדת, כל פיסת קרקע מארצנו, כל אתר ואתר מיפי מולדתנו, העם היושב בה ותורתו, תורת הארץ. ואז תדעו שאני לא מתתי, לא, אני חי ומלוה אתכם תמיד בכל חייכם, כי אתם מגשימים את מה שאני שאפתי להגשים בחיי".

בשנת 1979, התגייס חיים לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. הוא עבר בהצלחה את תקופת הטירונות והתקבל לסיירת. באוקטובר שנת 1979 סיים חיים בהצלחה קורס נהגי נגמ"שים. במאי 1980, הוא עבר קורס סיירים ועלה לדרגת רב"ט. בראשית שנת 1981, הוא סיים קורס מ"כים, ומיד לאחר מכן התקבל לקורס קצינים. בקיץ 1981 קיבל סג"ם חיים את הפיקוד על מחלקת סיור בחטיבת גולני, ופקד עליה גם במלחמת שלום הגליל.

ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982), לחם חיים סביב העיר בחמדון. יחידת צנחנים במילואים, שהייתה במקום, נותקה והוקפה על-ידי כוחות סוריים. מזון היחידה הנצורה ותחמושתה הלך ואזל, והיה צריך ליצור עמה קשר ולהביא לה אספקה. חיים, שכבר רכש לעצמו שם של סייר ונווט מעולה, נקרא למלא את המשימה. הוא הצליח לנווט את יחידתו דרך כוחות הסורים, לחדש את הקשר עם יחידת הצנחנים ולהביא להם אספקה. בלילה הוא קיבל פקודה להתקדם ולכבוש אחת הגבעות באזור. גם את המשימה הזו מילא חיים בהצלחה. עם בוקר, פתחו הסורים באש כבדה. חיים היה חשוף על הגבעה שכבש, וצלף סורי פגע בו והרגו.

(מידע זה מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור" שנערך ע"י משרד הביטחון)