ראשי רשויות בסיור הזדהות בניר עוז

במהלך הסיור נחשפו ראשי הרשויות לעדויות מטלטלות. אחת האימהות סיפרה על השיחה האחרונה שקיבלה מבנה שנחטף לעזה, כשאמר לה בקול רועד: "חטפו אותי, אני על אופנוע בדרך לעזה". עדותה חשפה את חוסר האונים שבו מצאו את עצמן משפחות רבות באותו יום שחור, והותירה את הנוכחים המומים וכואבים. גם גדי מוזס, ששב מן השבי, שיתף את התחושות הקשות מימי הכליאה הארוכים, אך הדגיש כי דווקא הידיעה שממשיכים לדבר עליו ועל חבריו בארץ נתנה לו כוח לשרוד.

הסיור כלל גם ביקור במרחבים שנפגעו בקיבוץ מאז ה־7 באוקטובר. ראשי הרשויות התמודדו עם מראות קשים של בתים חרבים, צעצועים שרופים ותחושה של כאב מתמשך. המראות המחישו עד כמה השגרה עדיין רחוקה מלחזור לניר עוז, ועד כמה קשה לשכוח את מה שאירע שם. "הריח של המוות אולי איננו עוד, אבל ההרס נותר כשהיה – עדות חיה למה שעבר על המקום הזה," ציין אחד מראשי הרשויות.

לצד העדויות הקשות עלה גם מסר של תקווה. המשפחות ביקשו להזכיר כי אינן מחפשות הפגנות או רעש פוליטי, אלא בעיקר חיבוק אנושי פשוט – מילה טובה, תפילה או מחווה קטנה של הזדהות שתחזק אותן ברגעי השבר. הודגש כי דווקא בשעה שבה חלקים מהחברה חוזרים לשגרה, חשוב לזכור כי עבור המשפחות הזמן קפא והן נושאות את הכאב יום־יום, שעה־שעה.

הסיור נחתם בתחושת שליחות משותפת: להמשיך להזכיר, לדבר ולפעול כדי שהחטופים לא יישכחו לרגע. ראש המועצה האזורית שדות נגב, תמיר עידאן, סיכם את הדברים באמירה ברורה:

"המשפחות מבקשות דבר אחד – אל תשתקו. אמרו מילה טובה, הביעו הזדהות, הראו שאכפת לכם. תחושת האחדות היא שמחזקת את המשפחות ברגעים הקשים."