כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד: מתייחדים עם הנופלים

השבוע (ג') נערך טקס יום הזיכרון הממלכתי של המועצה האזורית שדות נגב, באתר ההנצחה הרשמי שבקרית החינוך. המעמד המרגש התקיים בנוכחות משפחות שכולות, ראש המועצה, תמיר עידאן, מפקד אוגדת עזה תא"ל ברק חירם, ראש המנהלת להגנה אזרחית, ניצב פרץ עמר, רבנים, חברי מליאת המועצה ותושבים ובני נוער רבים שהגיעו לחלוק כבוד לנופלים ולמשפחות השכולות.

הטקס, נפתח בצפירה ובהורדת הדגל לחצי התורן על ידי כיתת הכוננות של שדות נגב, לווה בקריאות קטעי זיכרון מרגשים מפי בני המשפחות השכולות, בלימוד משניות מסורתי ובהופעות של הרכב הנוער המוזיקלי של המועצה. את הערב הנחה מר נחום לנדאו, כאשר מחלקת התרבות של המועצה ניצחה על ההפקה והארגון.

מלכה סוויד, אמה של מור גבאי סוויד ז''ל נשאה דברים לזכרה. ''אני עומדת כאן היום, אמא של מור. ולפני שכול, לפני כאב, לפני השביעי באוקטובר – הייתי פשוט אמא.  אמא של ילדה אהובה, שמילאה את הבית באור, בצחוק, בחיבוק, באמונה בחיים. ביום ההוא, השביעי לאוקטובר, איבדתי את מור. מאותו רגע – כל שנייה היא געגוע.  הכאב הוא חלק ממני עכשיו. הכאב של המשפחות השכולות הוא כאב שאין נורא ממנו.

אבל הכאב הוא גם גאווה. גאווה בבתי. גאווה בעם הזה, שנעמד מהשבר, ומביט קדימה.  גאווה על כך שגם כשמנסים לשבור אותנו – אנחנו בוחרים לזכור, ובוחרים להמשיך''.

ראש המועצה, תמיר עידאן, נשא דברים וסיפר את סיפוריהם של אליעזר (לייזר) ענבי ז"ל, מהנופלים הראשונים של שדות נגב, ותומר ערבה, שנרצח ב-7 באוקטובר. 

"ענבי, שהיה רק בן 13 כשהצטרף להגנה, הקים את הפלוגה הדתית בקיבוץ סעד ונהרג בעלותו על מוקש במלחמת העצמאות," סיפר עידאן. "תומר, בן 17 בלבד, נפל כגיבור בניסיונו להציל את שכניו מהמון רוצח. שני סיפורים שמספרים את כל סיפור המדינה – של התנדבות, של גבורה, של אהבת הארץ והאדם.

''רוחו של אליעזר ענבי – נער צעיר שבחר להאמין, להילחם, ולומר בקול ברור "הנגב שלנו" – לא נעלמה עם השנים. היא חיה בינינו. היא המתווה דרך עבורנו. בזכותו ובזכות רבים מחבריו אנו מהלכים בינות השדות, בין כותלי בתינו ובכל מקום בארץ ישראל – אנחנו ממשיכים לשאת את הלפיד שהוא הדליק.

גבורתו של תומר, עמידתו האיתנה, שעיכבה את המשך מסע המוות ובכך פסחה על בתים - הצילה חיים רבים, העניקה זמן יקר לכוחות הביטחון, והפכה אותו לסמל של מסירות נפש ואומץ בלתי נתפס לנוכח פני הרוע.

אליעזר ותומר, אנחנו כאן ממשיכים את דרככם. הנר שלכם מאיר עדיין בוער. ילדים ימשיכו לגדול פה. דגלים ימשיכו להתנוסס כאן. נמשיך לחנך כאן דורות של ילדים ובני נוער. נמשיך לעצב פה חברה שמאמינה בזכותה לחיות בביטחון, בשוויון, באחווה. נעשה הכול כדי שחזונו של אליעזר והנופלים לא יהיה רק זיכרון – אלא מציאות חיה, נושמת, יציבה – למען הדורות הבאים.

נקים יישוב חדש, נרחיב את גבולות היישובים הקיימים ונבטיח מציאות שלעולם לא עוד 7.10.

נעשה הכל כדי להחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם, נתפלל להחלמתם של הפצועים והצלחתם של כוחות הביטחון שמחרפים נפשם יום-יום, שעה-שעה כדי שנוכל לחיות כאן בביטחון''.

עידאן התייחס לשנה מורכבת זו: ''יום הזיכרון הזה אינו עוד יום זיכרון רגיל, הדי המלחמה עוד נשמעים באוזנינו.

השכול השנה אינו זיכרון מהעבר הרחוק – הוא כאן, כואב ונוכח. בשנה וחצי בלבד איבדנו 13 מבני ובנות המועצה – תקופת הזמן הקשה ביותר שידענו מאז הקמתה של המועצה''.

בפנייה ישירה למשפחות השכולות אמר: "בניכם ובנותיכם, שנפלו על תקומת העם בארצו הריבונית, הם מקור השראה לעוצמתה של הערבות ההדדית שלנו. בקול דממה דקה, עם ישראל כולו מתכנס איתכם בלב דואב וכואב, לחבק, להוקיר ולזכור. הם – גיבורי שדות נגב – הם הלב הפועם של הארץ הזאת".